בשבוע שעבר בליל שישי חזר יענקי אדלר ממירון ותכנן ללכת לישון בכדי להספיק למחרת לטפל בעוד כמה דברים הנוגעים למיקום החדש של העמותה שבראשה עומד. אלא שאז הגיעו טלפונים על האסון במירון, ומשם הכל השתנה. “קיבלתי טלפונים שהוכרז על אר”ן (אירוע רב נפגעים) בציון הרשב”י, ושאני אקח בחשבון שצריך לרדת לרמב”ם עם הגעת הפצועים לשם”, מספר יענקי. שעה קודם לכן הוא היה שם בציון במירון ועצם הידיעה תפסה אותו בהלם. “הייתי שם רק שעה קודם לכן, ופתאום לקראת השעה אחת וחצי התחילו אנשי ‘איחוד הצלה’ ממירון להתקשר ולומר שניהיה זמינים כי בקרוב יחלו להטיס פצועים לרמב”ם. בעקבות כך אנחנו נכנסו לכוננות”.
אדלר כמו מתנדבים נוספים מקרב הקהילה החרדית בחיפה, ירדו לרמב”ם. חלקם הגיעו כבר בלילה, אחרים הגיעו עם בוקר. “אחד הסיפורים שלא אשכח כל כך מהר, היה כאשר קיבלתי טלפון מתושב בני ברק שהיה במירון, ושהוא מספר לי שקיבל את מספר הטלפון שלי כי שמע שאני ברמב”ם ואני עסקן רפואי. “אני מבקש שתעזור לי למצוא את הבן שלי”. הוא אומר ליענקי. והוא מספר שהוא כעת נמצא ב’זיו’ בצפת והילד לא פה ומישהו מארגוני ההצלה אמר לו שהטיסו ילד לרמב”ם. האבא שלח לאדלר תמונה אבל הבהיר שהיא אינה מעודכנת וזו תמונה מלפני שלוש שנים”. יענקי מספר כי נכנס למחלקת טיפול נמרץ, לבדוק מולם אם זהו הילד אך מכיוון שהתמונה הייתה ישנה הילד לא זוהה וביקשו שהאבא יבוא ויזהה אם זה בנו.
“זו הייתה שעה ארוכה שנדמתה כנצח, כשבמהלכה הוא עושה את הדרך לחיפה ומרים אליי טלפון אחת לכמה דקות”. “כאשר הגיע לרמב”ם הוא היה נראה חיוור, דואג מאוד, ובמצב לא טוב. דאגנו להביא אותו היישר אל המחלקה, הוא נכנס לחדר וזיהה את בנו, ויצא כשהוא כולו מחייך ואומר: “ברוך ה’ הוא חי”. כמובן שלאורך כל יום שישי ליווינו את האבא ודאגנו לו ולמשפחתו לצרכי שבת אפילו ברמה של כביסות”. במקביל גם קהילת סערט ויז’ניץ נרתמה לטובת המשפחות, בהוראתו הישירה של כ”ק האדמו”ר שליט”א.
פעילות ‘ימין סעד’ לעזרתם של חולים ובני משפחותיהם, לא החלה בשבוע שעבר אצל נפגעי האסון, את הפעילות החל יענקי אדלר יחד עם הרב מנדי פישר כבר לפני למעלה מ-20 שנים. אז אמנם פעילות החסד הייתה רק בקהילת סערט ויז’ניץ, אולם הכל השתנה כאשר האדמו”ר הקודם בעל ה’חכמת אליעזר’ זצוק”ל קרא להם ואמר ששמע על הפעילות ועליהם לדעת שחסד לא שייך רק לקהילת סערט ויז’ניץ אלא לעם ישראל כולו.
“צאו וחפשו לכם מיקום פה בהדר ותקימו ארגון שיהיה עבור הכלל”, אמר להם האדמו”ר. וכשמחליטים לעשות משהו ממוסד צריך גם שם לארגון, ועל כן החליטו לפנות לאדמו”ר ולשאול לעצתו. “הרבי הוא זה שנתן לנו את השם ‘ימין סעד’, הוא פתח לפנינו את פרק יח’ בתהילים שם כתוב ‘ימינך תסעדני’, ומשם השם שלנו. את המיקום הם מצאו באיזה מקלט ברחוב סוקלוב, אלא שהמקום לא היה הכי סימפטי לאור העובדה שישבו שם נרקומנים. כשהאדמו”ר שמע זאת, הוא אמר לאדלר ופישר כי כאשר אתם תכנסו לשם, הם יעזבו, דבר שכך בדיוק קרה.
לצד פעילותם הקטנה יחסית בתוך הקהילה, מאז כניסתם למיקום ברחוב סוקלוב הפעילות רק הלכה וגדלה. אם בימים הראשונים לפעילותם בשכונה היה מדובר על עזרה בהליכון, או דאגה לאוכל לחולים, לפתע הם מצאו את עצמם מול לא מעט בקשות עזרה, שעה שעובדות סוציאליות החלו להפנות אל הארגון הקטן מרחוב סוקלוב.
“התורם הראשון לארגון שלנו היה הרב מאיר יהודה פדר ז”ל, שמוכר לכולם כ’פדר מהתפילין’, הוא הרים לנו תרומה גדולה ונדיבה, עימה קנינו ציוד רפואי שאותו התחלנו להשאיל לציבור החיפאי”. כשאני שואל את יענקי מה גורם להעניק תרומה כל כך גדולה לארגון שזה עתה קם, הוא מסביר: “מאיר יהודה סיפר לי שהו אתמיד רצה להקים ארגון כזה שיעזור לחולים, אך לא עלה בידו. לאחר מכן הוא רצה שבנו מוישי שהתגורר בחיפה, שיעסוק בתחום שכזה, והנה כשאנחנו הקמנו הוא מצא את הדרך כיצד לשלב בין הדברים באמצעות התרומה שלו”. במיקום החדש שהקים בימים האחרונים תיהיה הנצחה מכובדת לתורם הראשון שבזכותו הארגון הצליח להגיע לאן שהגיע.
לאחר שפעילותם החלה לעסוק עם כל סוגי האוכלוסיות בחיפה, נשאב יענקי לפעילות נוספת, והיא לעזור לחולים במחלקות השונות בבתי החולים, אולם מחלקה אחת תפסה אותו במיוחד, וזו מחלקת האונקולוגיה – ילדים במרכז הרפואי רמב”ם.
למה דווקא שם?
כי אלו חולים שאנחנו מלווים אותם הרבה זמן. אמנם בכל המחלקות אנחנו פעילים, אבל במחלקה הזו אנחנו ממש פעילים. פעמיים בשנה אנחנו ערוכים ימי כיף לילדים שמאושפזים במחלקה, עושים איתם פעילויות שונות ומגוונות, ומנסים להקל עליהם את הקושי שהם ובני משפחותיהם חווים.
כשיענקי מדבר על ימי כיף, אפשר לראות על פניו שזה משהו שנוגע בו מאוד. הוא מספר על ימי הכיף שהופכים לחוויה מיוחדת עבור הילדים, בכך שהם עולים למטוס פרטי יחד עם שני אורחים שאותם הם קובעים, ויחדיו ממריאים לטיסה מיוחדת. “הילד החולה שמחליט את אלו שני אורחים להזמין לטיסה שלו, מרגיש שווה במיוחד, זה מעלה לו את המורל ואין לכם מושג עד כמה זה משפר באמת את בריאותו”, אומר יענקי. כחלק מיום הפעילות המיוחד, יענקי מביא קוסמים, משחקי חברה ולא מעט שמחה שמפיגה לכמה שעות את החולי והצער.
מה שמעניין ב’יום הכיף’ שמארגן יענקי פעמיים בשנה, שיש מאחוריו סיפור מרגש שמעלה דמעות אצל כל מי ששומע אותו. מתברר כי הרעיון להטיס את הילדים, החל מילדה בשם גלי שאושפזה במחלקה הזו. “זו ילדה שהכרתי אותה מטיפולים שעברה, ואולם היא נרפאה אך בחלוף תקופה מסויימת היא שבה למחלקה כשגילו לה שוב את המחלה. כשביקשו להתחיל בטיפולים, הילדה התעקשה שאינה מעוניינת ולא עזרו כל תחנוני אמה וצוות הרופאים והעובדות הסוציאליות. “התקשרה אלי העובדת סוציאלית וביקשה שהגיע אל הילדה למחלקה. הגעתי ואני רואה את האמא, את העובדת הסוציאלית ואת מנהלת המחלקה יושבים ומנסים לשכנע את הילדה. כשראתה אותי היא החלה לצרוח שאצא מהחדר ושהיא לא מעוניינת לשמוע מה שיש לי לומר. ביקשתי ממנה שתקשיב לי רק דקה מה שיש לי לומר. אמרתי לה, את זוכרת אותי מהעבר, אני רוצה רק בטובתך, אז גם עכשיו אני וכולם פה רוצים בטובתך. ואז הצעתי לה שאגשים לה כל משאלה שהיא תבקש בכדי שתתחיל טיפול. היא הביטה בי ואמרה לי אתה לא תוכל. אמרתי לה, תנסי אותי, והיא השיבה: “אתה לא תוכל, אתה חרדי”. אני נדרכתי ושאלתי למה את חושבת שכחרדי לא אוכל להגשים את משאלתך? והיא אמרה כי אין לך טלוויזיה ואתה לא תבין.
בשלב הזה יענקי נרגע במעט ושאל אותה שוב, ובכל זאת מה המשאלה? גלי השיבה שהיא רוצה להטיס מטוס כפי שראתה בטלויזיה. “תראי, אני אמנם חרדי שלא רואה טלויזיה, אבל להביא לך מטוס שתטיסי אני יכול גם יכול. בשביל שאעשה זאת את צריכה להתחיל בטיפול עכשיו”, הוא אמר לה. גלי נתנה הסכמתה, הטיפול החל תוך דקות וכשלכל הנוכחים בחדר דמעות בעיניים. אולם אז החלה הבעיה, מניין הוא מביא לה מטוס וכיצד הוא עומד בהבטחתו. כשחזר לשיכון, הוא שוחח עם רובי בנט וסיפר לו את שהיה. רובי נתן לו מספר טלפון של בנצי גרובר, תא”ל במיל’ , שבעברו היה סגן מפקד אוגדה משוריינת והיום מחזיק ברשיון טיסה אזרחי. הוא הרים טלפון לבנצי ופתח את השיחה בצורה הבאה: “קיבלתי את הטלפון שלך, שמי יענקי אדלר מחיפה, אנחנו לא מכירים, הבנתי שאתה בעל מטוס פרטי, ורציתי לספר לך את הסיפור הבא”. בנצי ששמע את הסיפור התרגש מאוד, הוא אמר שיש לו ילדים בגיל של אותה ילדה, והבטיח לחזור אליי עם תשובה. חלפו 20 דקות והוא התקשר אליי, כשהוא נותן לי תאריך ושעה להתייצב עם הילדה בשדה התעופה בחיפה. הוא רק הבהיר שאמנם לא ייקח דלק על הטיסה, אולם בכל הנוגע לביטוח והדברים שנדרשים מסביב הוא מבקש שאשלם”.
את הטלפון הראשון עשה יענקי אל אמה של הילדה, אך ביקש ממנה לא לספר לה דבר ושהכל יהיה בהפתעה. הבאים בתור היו אנשי הצוות הרפואי. ביום המיועד אמבולנס המתין בחצר רמב”ם והילדה הועלתה אליו, כשמספרים לה שלוקחים אותה לראות כמה מטוסים בשדה התעופה. כשהגיעה לשדה התעופה היה ניכר שהיא חלשה אך האחות הראשית ואמה תמכו בה. העלנו אותה אל מטוסו של בנצי יחד עם אמה ובישרו לה כי ממריאים לסיבוב באזור. המטוס המריא וגלגליו ניתקו מהקרקע ותוך שניות גלי ראתה את רמב”ם תחת עיניה. סיבוב קל והם הגיעו לאוניברסיטת חיפה. בשלב הזה שאלה גלי אם היא יכולה לראות את ביתה, ובנצי טס אל אזור הקריות שם היא מתגוררת. בשלב הזה כשהם מעל הבית, הודיע בנצי לילדה כי זה הזמן של הגשמת החלום, ומרגע זה היא מטיסה את המטוס. הילדה לא ידעה את נפשה באותם רגעים. דקות לאחר מכן היא נחתה בשדה התעופה בחיפה, ויענקי שהמתין לה בשדה התעופה ראה מולו ילדה מאושרת, מחייכת, שונה ב-180 מעלות ממה שראה חצי שעה קודם לכן. “מבחינתי זאת הייתה הוכחה עד כמה נצרך הדבר, בסיום הסיפור באתי לבנצי לשלם את מה שהתחייבתי, אך הוא לקח אותי הצידה ופרץ בבכי כמו ילד. ניסיתי להרגיע אותו, והוא אומר: “אל תשלם לי. ראיתי מה זה עשה לילדה, מעכשיו אני חייל שלך”.
מאז אותו אירוע, בכל שנה בנצי מתייצב כשהוא רותם עימו שניים מחבריו לטיס ושלושה מטוסים ממריאים משדה התעופה בחיפה בזה אחר זה לאורך מספר שעות כדי לתת לכל ילד את הזמן שלו להיות מאושר בעננים. את יענקי זה מרגש בכל פעם כשהוא מספר את הסיפור, אך זה גם מה שנותן לו את הדרייב והכוח להמשיך במלאכה הקדושה הזו. ולמי שמתעניין, ב”ה הילדה הבריאה מאותה מחלה, ואין ספק שהרבה בזכות הכוח והאמונה שניתן לה בפעילות המיוחדת הזו.
לצד אותה פעילות שמוציאה לא מעט זמן ואנרגיה, יש גם הוצאות רבות לארגון, וכשאני שואל מניין הכסף לכל הפעילות יענקי אומר שנגעתי בנקודה רגישה. “במיוחד עכשיו בתקופת הקורונה ירדו התרומות, אבל איך אני אומר לחברי ההנהלה ולמתנדבים? ברגעים הקשים אני נזכר במה שעובר על הילדים החולים ועל חולים בכלל, ואני אומר לעצמי שאנחנו במצב טוב”.
הזכרת את הקורונה, איפה הקורונה תפסה אותך בפעילות הארגון?
בפעילות שגרתית שלפתע יש לה עוד אלמנטים רבים ושנדרשים לא מעט משאבים לשם כך. לדוגמא, היו ברשותנו שבעה מחוללי חמצן, ולפתע יש ביקוש לעוד ועוד מחוללי חמצן. רכשנו אחד ועוד אחד, וכך יצא שרכשנו 13 נוספים רק בתקופת הקורונה, כאשר עלותו של כל מכשיר שכזה הוא סביב ה-3,000 שקלים. היו פה לא אחד ולא שניים שהחזירו את המחולל אחרי שהבריאו ואמרו: “החזרת לנו את החיים”.
“לצד מחוללי החמצן המתנדבים שלנו הרגישו בשינויים הגדולים. היו מתנדבים שהוצאנו אותם באמצע הלילה כדי להביא לחולים דברים הנדרשים להם, שלא אחת ממש הצילו חיים”. “זה לא היה לנו פשוט כל התקופה הזו, ללא ספק זו הייתה תקופה מאוד קשה”. “אני הסתובבתי במחלקות הקורונה כאן בחיפה כדי לעודד את החולים, להיות איתם ברגעים הקשים שבהם היו מבודדים. חיברנו ביניהם ובין המשפחה, הבאנו בפני המשפחה שאלות הנוגעות לטיפול רפואי אם כן לבצע או לא ועשינו הכל כדי לעזור ולהקל את המצב”. עד כמה השוני היה גדול מפעילותם הרגילה, יוכיחו ההוצאות הגדולות ששילשו את עצמם בתקציב הארגון.
יענקי שפורס את פעילותו ההתנדבותית בין רמב”ם לבני ציון, מוכר היטב לקהילה החרדית בחיפה לא רק מנוכחותו במחלקות השונות, אלא גם מפעילותו בתחום רפואת השיניים. לא בכדי יש מי שמכנים אותו כרב פירר בתחום רפואת השיניים. את הידע הרב שיש לו בתחום הוא רכש מהימים שבהם ניהל את רשת ‘אור השן’. כשעזב את התחום פנו אליו רבני הקהילה והעלו את הנושא שאין לציבור את הידע בנושא, ומשפחות רבות כורעות תחת הנטל הכספי. “אתה פותח את הפה עם כאבים ולא שולט בכל מה שעושה הרופא ובסוף פותח את הכיס ויוצא עם כאב בלב”, אומר אדלר. הוא מספר על אנשים שמגיעים אליו היום עם שאלות רבות בנושא רפואת השיניים, וכבר מזמן לא מדובר רק בחיפאים אלא מכל הארץ.
“לקחתי את הדבר הזה כפרוייקט, מישהו מהקהילה מגיע אליי עם צילום השיניים, אני עובר עליו, אני מבין מה שמופיע מולי. אני בהחלט יכול לומר שהגעתי לרמת הבנה שאני יודע מה צריך ומה לא. ואז אני שולח את זה לרופא השיניים ואי אפשר לעבוד עליי. אני יודע בדיוק כמה סתימות נצרכות, כמה שתלים, איפה לעמוד ולדקדק עם הרופא ועם אלו חומרים צריך לעבוד. אחד התנאים שלי מול מרפאות השיניים זה שאני נכנס לביקורי פתע, לראות את החומרים שהם עובדים איתם”.
בשל הידע העצום שיש לו כמו גם הקשרים עם מספר מרפאות שיניים, יענקי יודע להפנות אל המרפאה הנכונה, כזו שתתן את המענה הנכון והמקצועי לבעיה שיש, כמו גם שהמחיר לא יקרע את הכיס. “כל רופא שאני עובד איתו יודע שהמחיר צריך להיות מותאם לקהילה, כמו גם הסדר התשלומים”, הוא אומר. את המהפכה שהצליח לחולל בחיפה, הוא עכשיו ממשיך גם לריכוזים חרדיים נוספים ברחבי הארץ, וכל זה במקביל לפניות הרבות שיש לו מצד אנ”ש בכל רחבי הארץ שמגיעים לטפל בחיפה. “זה תופס לי לא מעט זמן מהיום אבל אני שמח לעזור לציבור בנושא הזה”. כשאני אומר לו שמגדירים אותו כרב פירר של השיניים, הוא צוחק. “קטונתי מלהידמות לרב פירר, אבל עצם זה שאני מצליח לתת מענה לאנשים ולהביא להם לחסכון שלעיתים יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים, זה הסיפוק שלי”.
בימים אלו יענקי מתמקם במקום החדש של הארגון. “יצאנו מהמקום בסוקלוב כי רצינו משהו שיהיה יותר בחזית. הגישה לשם הייתה קשה, המיקום היה לא משהו, ועכשיו אנחנו בחזית, ברחוב ארלוזרוב. אנחנו לא עוזבים בסוקלוב, כי גם שם אנחנו מתכננים לעשות מקום שיאפשר פעילות לחולים במחלה קשה”.
בימים הקרובים ייחנך רשמית בית ‘ימין סעד’ ברחוב ארלוזרוב, כאשר לאירוע צפויים להגיע רבני הקהילה של חיפה. אגף מיוחד של מכירת ציוד רפואי מוזל ייפתח במקום החדש, ולצד ההרחבה של המשרדים, קורא אדלר גם להרחבת מספר המתנדבים, וכאן הוא יוצא בקריאה לציבור החיפאי לבוא ולהושיט את ידו להיות חלק ממערך המתנדבים של ‘ימין סעד’.
